בשנות ה -40 אופנה

האופנה הסובייטית של שנות ה -40, כפי שאכן, האירופית, הוכתבה לא על ידי בתי אופנה, אלא על ידי התנאים ששררו בכל המדינות. במהלך מלחמת העולם השנייה, בדים הפך נדיר והיה איסור על השימוש של משי, עור וכותנה, אם זה לא היה לצרכים צבאיים. זה הוביל לכך שבדרך של שנות ה -40 לא היו כמעט שום אלמנטים של עיצוב ופרטים אחרים שדרשו שימוש בבד נוסף, המינימליזם גובר. הסגנונות העיקריים של הבגדים של תקופה כה קשה היו ספורט בסגנון צבאי .

באשר ערכת הצבעים, זה לא היה שונה במגוון שלה, הצבעים הפופולריים ביותר היו שחור, אפור, כחול, חאקי. המרכיבים הנפוצים ביותר בבגדים היו חצאית עיפרון, חולצת שמלה, צווארונים לבנים ואזיקים. גירעון עצום באופנה של שנות ה -40 היה נעליים. רק נעלי דרמטין עם סוליית עץ הופקו. במקום כובעים בשנות הארבעים, באו צעיפים, כומתות וצעיפים.

האופנה הגרמנית של שנות ה -40

לאחר כיבוש פאריס על ידי הנאצים, רבים מהמעצבים היגרו, חלקם פשוט סגרו את הבוטיקים שלהם, ויצאו מסצנת האופנה, ביניהם קוקו שאנל. היטלר מחליט לעזוב את פריז כבירת האופנה, שעכשיו היא צריכה לפעול למען האליטה הגרמנית. בשנות ה -40 האופנה הושפעה מהתרבות הנאצית. אופנה כוללת הדפסים פרחוניים, חליפות משובץ, רקמה על חולצות וכובעים עשויים קש. בעיצומה של המלחמה, בגדים ונעליים הם נדירים, כך נשים להתחיל להציל ולתפור את הבגדים שלהם עצמם.

בתקופה שלאחר המלחמה, תעשיית האופנה מתרחקת מהלם בצעדים איטיים, ומעצבי האופנה מתמקדים בבגדים לספורט ובילוי. בשנת 1947 בפריז, כוכב חדש של תעשיית האופנה - כריסטיאן דיור. הוא מראה את העולם אוסף האופנה שלו בסגנון של NewLook. דיור חוזרת לאופנתיות וחן והופכת למעצבת האופנה הפופולרית ביותר בסוף שנות ה -40 ותחילת שנות ה -50.